השילוב הראוי

בצ.ה.ל (בו בילתי בשלושת החודשים האחרונים בשירות מילואים ארוך) משתמשים בצמד מילים זה לשירות צבאי של חיילים וחיילות ביחידות מעורבות. ברם כוונתי בכותרת זו מעט שונה...
בשנים האחרונות נוטלים אנו מתוקף תפקידינו, חלק בתהליך הענק הזה של שילוב טכנולוגיה בשדה ההוראה.
אנו רוכשים כלים, מתקדמים ומשתכללים והכול בסופו של דבר למען דור (תלמידים) טוב יותר.
בהשתלמויות שהעברתי, בחדר המורים שלי, וגם בחברת משפחה וחברים עלתה לא פעם שאלת המינון.
לעיתים, בראשיתם של שינויים, יש והשינוי נראה לפתע כחזות הכול.
בעיני רוחי אני רואה את דורות המורים מתקופת קום המדינה דוד ילין, ישראל אלדד, יצחק נבון, ורבים אחרים המביטים בשינוי ומקווה אני כי הם רווים נחת ממעשי/מעשינו .
ביני לביני לא אסתיר, מקנן החשש מתלמידים כפופי גב, מרכיבי משקפים עבות וחסרי צל של שיזוף, כאלה שאומנם אינם זקוקים לתרגול נוסף בתחום המוטריקה העדינה, אך ייתכן כי הם בעלי אחוזיי נכות בכישורים חברתים מסויימים או לפחות במיומנויות בסיסיות של משחקי כדור.
ובכן היכן הפתרון? מה היא "דרך הישר"?!
לעניות דעתי המינון הוא התשובה, יש למצוא את ה"שילוב הראוי" שביל הזהב בין החדש לישן, בין דברים שמשמרים לדברים שמשפרים.