כיתה חכמה והמורה הטכנולוגי

גיא לוי במאמרו "כיתה חכמה" מתאר כיתה שלא השתנתה מאות שנים: מורה תלמידים טורים מחברות וספרים...
השינויים מתחוללים עכשיו עם כניסת הטכנולוגיה לבית הספר, לפי לוי "בית הספר חייב להיות סוכן החיברות (סוציאליזציה) שיכין את התלמידים לחיים במאה ה-21; בית הספר חייב להנחיל לתלמידים את המיומנויות והכישורים הנחוצים להתמודדות עם האתגרים של המאה ה-21. התנאי ההכרחי הוא, כאמור, שדרוג משמעותי של סביבת ההוראה של המורה.
בשינוי שיתחולל בבית הספר עם הכנסת התשתית הטכנולוגית לכיתות הוא שינוי מסדר שני, כמעט שינוי פרדיגמה של ההוראה, שיתרונו הגדול בכך שהוא יוצר חיבור מהיר מאוד עם התלמידים, הוא מדבר בשפתם, הוא חלק מהעולם בו הם חיים ופועלים. הניסיון בעולם מראה שכאשר משדרגים את סביבת העבודה של המורה ומשלבים תוכן דיגיטלי איכותי המותאם לתוכנית הלימודים, משתנה ההוראה. קצב השינוי תלוי במרכיבים נוספים – הדרכה וליווי פדגוגי, ידע בתקשוב ועוד, אולם המוטיבציה הפנימית של מורים לשלב את הטכנולוגיה בהוראה היא פועל יוצא של שינוי סביבת העבודה."
לפי לוי אין כבר דרך חזרה: המורים נמצאים בנקודת אל חזור. העולם השתנה. לכן, במציאות כזאת מרגישים חלק מהמורים כי לא רק שאין דרך חזרה, אלא שאי אפשר להפסיק להתקדם.

במהלך ההשתלמויות שהעברתי וכן במהלך החשיפה לכלים הטכנולוגיים בהוראה, לסביבות הלמידה והפלטפורמות המוצעות לבתי הספר(גלים, עת הדעת, lnet בריינפופ -עם או בלי מערכת ניהול למידהוכו'...) עלתה כל הזמן השאלה: כיתה חכמה אבל...מה עכשיו? האם לזנוח את הלוח הרגיל בכיתה ואת ספרי הלימוד ולעבור ללמד באופן מקוון? הרי החומרים רבים ומגוונים וההמחשה כל כך טובה ומגוון החומרים כל כך עשיר ומבלבל. מה עושים??
ההיצע מעלה כמה שאלות שאני שואלת את עצמי: כיצד יצליח המורה לעכל כל כך הרבה כלים, חומרים וסביבות למידה-להכיר גם בהיבט הטכנולוגי וגם בהיבט התכני? באיזה מינון? מה טוב? מתי כן? מתי לא?

זאת השאלה שאנחנו כמדריכים/ מרצים /רכזים צריכים לתת עליה את הדעת. זאת השאלה המטרידה.
אשמח אם ניתן עליה בהמשך את הדעת ונגבש מדיניות.