העולם (הטכנולוגי) שייך לילדים

במשך השנה האחרונה למדתי שכדי לקבל ידע טכנולוגי אני צריכה להיות "נוכחת"!!!
גם בלמידה במרכז מורים וגם בהרצאות מול מורים , עיניין הרצון ללמוד וה"נוכחות" הוכח הלכה למעשה.
בהדרכות ראיתי שרוב המורים (אי אפשר להכליל), רואים במחשב ובטכנולוגיה עיניין מסורבל, רעיון לא ידידותי ואפילו חיבוק דב שמערכת החינוך כופה עליהם, המורים במצב "אנטי"ולא באמת רוצים לקבל את הידע הטכנולוגי אותו אני רוצה להעביר. עם הנתון הזה עלינו המדריכים להמשיך וגם לנצח.
אחד המשפטים שאני מתחילה בהם את ההדרכה היא "התלמידים כבר שם - עכשיו רק נותר להביא אתכם אל התלמידים".
התלמידים אכן כבר שם, מבינים יותר, מעיזים יותר ובעיקר לא רואים במחשב אויב מה שאוכלוסיות רבות של מבוגרים והמורים בתוכם חושבים.והוכחה לכך הייתה במשימה הסופית חלק מהמורים בכלל לא הפנימו את רעיון התקשוב והגישו לי דפי עבודה רגילים לחלוטין אבל.... במחשב. (מבחינתי זה היה לצאת לידיי חובה).
גם בהשתלמות במרכז מורים שאנחנו מתבקשים ללמוד תוכנה חדשה (כדוגמת הסקרץ') הרגשתי פתאום שדי לי!!!.
אין לי את הכוחות הראשוניים של למידת משהו חדש ונתתי לבת שלי לחקור את התוכנה ולהביא לי את התקציר.
גם בפוסט הקודם העלתי את הרעיון שכולם עוברים תהליך- אנחנו רואים יותר את הדברים במערכת החינוך, אבל גם במערכות אחרות במשק (בריאות, רישוי, בנקים ועוד...) עוברים תהליכים טכנולוגים דומים.
התהליך הוא ארוך וסזיפי, שיקח זמן עד שיוטמע בינתיים אותם ילדים שמלווים אותנו בתהליך מתקדמים עוד כמה צעדים קדימה ואני חוששת שמערכת החינוך כלומר המורים מידיי תקופה מגדילים את הפער במקום לצמצם אותו. אנחנו המדריכים נעשה עבודה טובה ככל שתהיה לא נוכל להביאם לנכונות ללא רצון אמיתי. ואני עדיין בדעה שהעולם הטכנולוגי שייך לילדים.