שאלה ציפי שאלה האם מה שטוב לצבא , לא בהכרח טוב גם למערכת החינוך? והדבר הביא אותי לחשוב קצת יותר על הנושא.
כמורה לאמנות בעברי וגרפיקאית כמקצוע מישני, תחום האסטטיקה - מאוד קרוב לליבי. אני שמה דגש בשיעורים על כלי עיצוב בסיסים, הלימה בין תוכן לצבע, לצורה, ומקפידה על הגשה אסטטית. אבל האם זה לא בא על חשבון התוכן? האם בשיעור ממוצע הילד משקיע יותר בעיצובים או בטיפול במידע - חיפוש, מיון, עריכה...?
התשובה לצערי הרב די ברורה לי. כשאנחנו היינו צעירים , והמורה נתנה לסכם , טרחנו לגשת לספריה העירונית, לפתוח אנציקלופדיה אחת לפחות, לקרא , להעתיק שורה מפה ושורה משם - עד ליצירת סיכום. בתהליך ההעתקה, כשאתה יושב מול מקור המידע, גם אם הוא מקור מידע אחד בלבד, נעשו בהכרח פעולות של חיפוש, מיון ועריכה. היום,הקלות הבלתי נסבלת (האמנם?) של זמינות המידע, מאפשרת לכל זעטוט, בלי להפעיל שום שיקול דעת, בלי לטרוח ולקרא אפילו, ולו מילה אחת, לעשות העתק- הדבק. האם אנחנו מחנכים דור שלא יידע, בסופו של דבר, כישורי שפה בסיסיים?
התשובה לכך לא קלה.
מילת המפתח מבחינתי היא מינון.
הטכנולוגיה והפדגוגיה צריכות ללכת יד ביד. לא רק מבחינת תוכן השיעור . אלא גם מבחינת הכלים עצמם . אסור לנו להפוך את כל השיעורים לשיעורים מתוקשבים\ממוחשבים . יש לדאוג שהילדים יחזרו גם קצת לשיטות ההוראה "הישנות" (למשל גם חיפוש במילון ולא רק הקלדת מילה במורפיקס) או לפחות ישתמשו בכמה כלים וישלבו בינהם.
כל זה לא אומר שאני אוותר על הצד החזותי. ובכך אני לגמרי לא מסכימה עם אל"מ ארז וינר.
בדור "הקליפי", בו אנו חיים , יש חשיבות עצומה ללמד את הבוגר על חשיבות ההגשה, אמנות הפרזנטציה. ולא כי זה "צו האופנה" כיום. אלה כי הכלים הטכנולוגיים מאפשרים עושר חזותי, שמי שלא ישתמש בהם, ימצא עצמו מאחור.
אבל חשוב שיבינו, שכשיקלפו את הקליפה מהפרזנטציה, עליהם לדאוג שישאר בסיס איתן ומקצועי מתחת.
התפקיד שלנו כמחנכים לגדל דור ביקורתי, המסוגל להבין כי תוך הקנקן חשוב יותר מהקנקן עצמו. אבל כשהקנקן נאה יותר,יותר אנשים ירצו לבחון את תוכו. ועל כן עליהם להשקיע בתוכן לפני ההתעסקות בפרזנטציות. אבל חלילה לא לבטל את ההשקעה בעיצוב.
בבית הספר בו אני מלמדת מצאתי פתרון נהדר , מבחינתי,לעיניין:
כשאני רוצה לתת ציון במיומנויות מחשב בלבד, אני נותנת לילדים משימה עם המורה לשפה, לדוגמא.
הילד צריך להגיש יומן קריאה פעמיים והוא מקבל עליו שני ציונים נפרדים בשני מקצועות שונים.
המורה לשפה בודקת ומעריכה את תוכן העבודה.כשלצד האסטטי יש משקל מאוד קטן בציון הסופי שלה.
אני נותנת ציון במיומנויות מחשב. אני לא טורחת כלל לקרא את העבודה(תסלחו לי). העבודה חייבת להשלח אלי בפורום בית הספר. הילד מקבל ציון על שליחת העבודה,תוכן עיניינים אוטומטי, מספור, כותרת עליונה, קישורים, מקורות מידע וכד'
הדבר מחייב את הילד להשקיע גם בתוכן, גם בפרזנטציה וגם במיומנות המחשב, אבל
מחלק את עבודת ההערכה בין שתי מורות.
ככה אנחנו דואגים ששום תחום לא יתפספס.
