אני והטכנולוגיה

אחת המשימות בקורס היא כתיבה בבלוג, אף פעם לא עשיתי את זה. טוב עד שהגעתי לכאן לקח זמן ואני אפילו לא יודעת מה יצא.
אני צריכה לכתוב משהו אישי בהקשר מתאים, אז הכי מתאים לי זה בכלל לספר איך הגעתי לקורס.
מתברר שעוד כשהייתי ילדה בכלל פחדתי מהמחשב (מה שאמא מספרת), אז מה אני עושה פה בכלל- טוב בכל אופן הדרך שלי לא הייתה ברורה בכלל הייתי במערכת החינוך מחנכת רגילה לחלוטין ללא יומרות בכלל על הידע שלי בתחום התקשוב. תמיד נעזרתי במחשב בעבודותיי באונ' אבל לא משהו שונה מאנשים אחרים. בסוף השנה הראשונה להיותי מחנכת התברר למנהלת ביה"ס שיש יותר מידיי מורות ואני... איך לומר בעדינות... דיי מיותרת. מה עושים כדי להישאר? מציעים לה אלטרנטיבה. "אולי אני אהיה המורה למחשבים בביה"ס?" טוב - היא הסכימה ועוברת עליי שנה בה לימדתי את הילדים יישומי מחשב מתוך הראייה שמחשב הוא לא תמיד כדיי לשחק. עברה שנה מדהימה נחשפתי לעיניין התקשוב (משימות מתוקשבות, שיעורים מקוונין וכו'...) לאורך כל השנה בעזרתה העיקרית של ציפי. בסוף השנה מודיעה המנהלת שאין צורך יותר במורה למחשבים וגם אין תקן ליתר דיוק ואני מקבלת כיתה. אסכם במילה אחת את השנה " אסון " החלטתי שדיי לי בזה. התחלתי להדריך מורות בדימונה שהעלו עבורן פורטל עירוני וההדרכה הייתה למעשה שילוב של פדגוגיה עם טכנולוגיה. הבאתי להן את האני מאמין שלי שהכלי שנקרא "מחשב" יכול לעזור לנו ולייעל לנו את העבודה, ליוותי אותן בזהירות ובעדינות כי גיליתי כמה חששות צפים ועולים כשרואים קופסה שחורה עם מקלדת ומסך. גיליתי את המקום שלי, אני שמחה וטוב לי . אז עכשיו אני כאן לומדת כל יום רביעי משהו חדש ולומדת להכיר אתכם כמובן, אנשים יקרים שסוף סוף אפשר לדבר באופן מקצועי מבלי שיסתכלו עליי בצורה מוזרה. בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להגיד לכל אחד ואחד מכם תודה ולציפי היקרה שמאמינה בכל אחד מאיתנו. וההזדמנות שניתנה לי ללמוד ולהתפתח במסגרת הספציפית הזו, אני לא לוקחת כמובן מאליו.בהצלחה לכלום כמדריכים מן המניין - יישר כוח.
שלכם אילה