מתי מתחיל שינוי מהותי...

במאמר של תמר שמיר ענבל "הטמעת תרבות התקשוב בבתי הספר" כתוב: "טכנולוגיית התקשוב, כאשר היא מיושמת תוך שילוב רציונל פדגוגי סוציו- קונסטרוקטיבסטי, מאפשרת למורה לעצב פעילויות התומכות בלמידה עצמאית ולתלמיד להתנסות בבניית תוצרים עשירים, ולרכוש מיומנויות-חשיבה מסדר גבוה. כדי שמורים יפיקו תועלת משילוב תקשוב בהוראתם, עליהם לשלב את הטכנולוגיה בסדר היום הכיתתי והבית-ספרי, בהקשר לתוכנית הלימודים ובהתאם למדיניות בית-הספר."

דווקא הצורך לשלב את האמצעים הטכנולוגיים בסדר היום בכיתה מהווה בעיה אצל חלק מהמורים במיוחד המורים הוותיקים.
הם מקבלים בלית בררה את המחשב ככלי עבודה (אי- אפשר בלעדיו להכין חומרים, להגיש דוחות ומיפויים וכו') אך לא ככלי להוראה למידה. הם עדיין רואים במחשב אמצעי שולי שאינו מועיל ואינו מסוגל להעלות את רמת ההוראה היומיומית בכיתה.
ביחס כזה נתקלתי (חשוב שוב להדגיש כי מדובר בחלק מהמורים בלבד) באחד מבתי הספר בהם העברתי קורס "כיתה חכמה".

במפגשים הראשונים נאלצתי להתמודד עם ההתנגדות הפנימית של המורים, הרגשתי כי הם נמצאים במפגשים אך ורק מפני שחויבו.
ולכן כשבמפגש האחרון הם הציגו את תוצריהם שמחתי: הרי עבורם זאת הייתה ממש פריצת דרך. וברגע שהם ציינו את התהליך שעברו ואת המיומנויות שרכשו, הפגינו יכולת ונכונות להשתמש בכלים הטכנולוגיים והחומרים שיצרו בעבודה בשוטפת שלהם בכיתה הבנתי שחל שינוי והתחיל התהליך של "הטמעת תרבות התקשוב " אצל כל אחד מהם ובבית הספר האופן כללי.