במהלך השנים נעשו מאמצים רבים לשילוב טכנולוגיה במערכת החינוך, אך רובם ככולם זימנו פתרונות חלקיים המתבססים על צירופים שונים של מרכיבי חומרה, תוכנה, תכנים, ועוד. הניסיון הנצבר, בארץ ובעולם, הצביע על צורך בפתרון שלם ומקיף כתנאי לשיפור רציף ועקבי ביכולות המורים והתלמידים.
"עת הדעת" הציעה פתרון מערכתי שלם המיועד לפריסה לאומית. הפתרון משלב פלטפורמת הוראה דיגיטלית חדשנית ופתוחה (הכוללת כלים לניהול הוראה, למידה והערכה בכיתה ומחוצה לה) ביחד עם תכנים אינטראקטיביים המכסים את תוכנית הלימודים של משרד החינוך, וכן כלים המאפשרים יצירת תכנים נוספים ע"י חברות, מורים וגופים שונים.
בחו"ל התוכנית משווקת במחיר מלא. בארץ, התוכנית ניתנה לרשויות שהיו מעוניינות בכך חינם, כשאת כל התשתית הטכנולוגית – החומרה (מחשבים ניידים למורים ולתלמידים, רשת אינטרנט וכל הציוד הנלווה) סיפקו הרשויות.
באשדוד, התוכנית נכנסה לשישה בתי ספר. 4 ממלכתי ושניים ממלכתי דתי. לשכבות ד'-ה'. התלמידים קיבלו מחשבים אישיים (לא פרטיים) כך שבעצם כל שתי כיתות נהנות ביחד מאותם מחשבים. המערכת נבנתה בצורה כזו, שבמקצועות השפה, מתמטיקה ואנגלית, הילדים לומדים את מחצית השעות בתוכנית "עת הדעת" ומחציתן בדרך הפרונטאלית המסורתית, כן כן , הם לא שוכחים גם איך כותבים במחברת.....
לאחר חבלי לידה קשים, התחלנו בתוכנית מיד עם תום חופשת הפסח. ההתלהבות הראשונית, בראשית הדרך, התחלפה לה לאחר חודשייםת בלמידה משמעותית ובכניסה לשגרה.
המבקרים הרבים שבאים לראות "את הפלא" מוצאים כיתות המותאמות למאה ה21, כשכל ילד יושב מול מחשב אישי. ההקניות וההמחשות, נותנות לילד סביבה עדכנית ומותאמת לדור הקליפ ומאפשר למורה לנהל שיעור בכלים המתקדמים ביותר.
אמנם מוקדם מידי לומר האם יש שיפור גם בהישגים, את זה יגיד הזמן. מה שבטוח , כרגע ניתן לומר בוודאות, כי השיפור המשמעותי ביותר, הוא באווירה הלימודית בכיתה. הדממה המוזרה משהו, ששומע מי שנכנס לשיעור, מופרעת מידי פעם באיזה ציחקוק או שיר של ילד שלרגע שכח שהאוזניות עליו והוא שקוע כל כולו ב"שיח" שהוא מנהל עם המחשב שמולו....יחי הקדמה.
