עכשיו זה סופי- אי אפשר בלעדיו

רקע
עד שנת 1983 גרתי עם משפחתי באזור נבטים, עם ההחלטה להקים שדה תעופה צבאי הוחלט להעביר את כל האנשים הגרים באיזור. התמזל מזלי ועברתי עם משפחתי לגור בכפר כסייפה, כפר מוכר עם תשתיות מים, חשמל וטלפון.
חלק אחר קטן מהמשפחה רצה להישאר קרוב לאדמה ובחר לגור ליד "נבטים", בלי תשתיות מסודרות של מים, חשמל או טלפון.
אינטרנט לוויני
לעיתים רחוקות אני נוהג לבקר את קרובי המשפחה שם, בביקור האחרון הופתעי לראות מתקנים מוזרים בסביבה, אחר בירור קטן, מתברר שדיירי האיזור (7 בתים) התחלקו בעלויות וקנו לוויני אינטרנט באלפי שקלים והתחברו דרך הלווינים לאינטרנט מהיישוב כסייפה.
הופתעתי מאוד, והבנתי עד כמה האינטרנט חדר לחיינו, וכמה נהיינו תלויים בו. מדובר בבתים שמסופק אליהם חשמל רק חמש שעות ביממה (דרך גנטרטור) ואין להם תשתית מים, הם משיגים מים דרך מיכלי מים שמובלים ע"י טרקטורים, הם גרים בפחונים ואין להם מבנים קבועים, אבל האינטרנט אצלם זמין 24 שעות ביממה.
מדובר באוכלוסיה שחלק גדול ממנה עוסקים בהוראה, וחלקם סטודנטים, והאינטרנט עומד בראש סדר העדיפויות שלהם.
בשיחה עם קרוב משפחה מהאיזור, הוא טוען שהאינטרנט משמש ככלי הבילוי היחידי באיזור, האנשים כאן מרוחקים מכל דבר, מודעים לכוחות של האינטרנט, הם מתקשרים עם האחרים, רואים חדשות, בודקים את מצב החשבון וכו...
עכשיו הוא אומר האנשים התחילו להפעיל את הגנרטורים בין 14:00- 16:00 רק כדי לגלוש באינטרנט, חלקם אפילו עברו לאנרגיה סולרית במיוחד כדי שהאינטרנט יהיה זמין...
אז הבנתי עד כמה נהיינו תלויים באינטרנט.
אני מקווה שאוכל להעלות תמונות של שממחישות את מה שהסברתי.