אני והטכנולוגיה

אחת המשימות בקורס היא כתיבה בבלוג, אף פעם לא עשיתי את זה. טוב עד שהגעתי לכאן לקח זמן ואני אפילו לא יודעת מה יצא.
אני צריכה לכתוב משהו אישי בהקשר מתאים, אז הכי מתאים לי זה בכלל לספר איך הגעתי לקורס.
מתברר שעוד כשהייתי ילדה בכלל פחדתי מהמחשב (מה שאמא מספרת), אז מה אני עושה פה בכלל- טוב בכל אופן הדרך שלי לא הייתה ברורה בכלל הייתי במערכת החינוך מחנכת רגילה לחלוטין ללא יומרות בכלל על הידע שלי בתחום התקשוב. תמיד נעזרתי במחשב בעבודותיי באונ' אבל לא משהו שונה מאנשים אחרים. בסוף השנה הראשונה להיותי מחנכת התברר למנהלת ביה"ס שיש יותר מידיי מורות ואני... איך לומר בעדינות... דיי מיותרת. מה עושים כדי להישאר? מציעים לה אלטרנטיבה. "אולי אני אהיה המורה למחשבים בביה"ס?" טוב - היא הסכימה ועוברת עליי שנה בה לימדתי את הילדים יישומי מחשב מתוך הראייה שמחשב הוא לא תמיד כדיי לשחק. עברה שנה מדהימה נחשפתי לעיניין התקשוב (משימות מתוקשבות, שיעורים מקוונין וכו'...) לאורך כל השנה בעזרתה העיקרית של ציפי. בסוף השנה מודיעה המנהלת שאין צורך יותר במורה למחשבים וגם אין תקן ליתר דיוק ואני מקבלת כיתה. אסכם במילה אחת את השנה " אסון " החלטתי שדיי לי בזה. התחלתי להדריך מורות בדימונה שהעלו עבורן פורטל עירוני וההדרכה הייתה למעשה שילוב של פדגוגיה עם טכנולוגיה. הבאתי להן את האני מאמין שלי שהכלי שנקרא "מחשב" יכול לעזור לנו ולייעל לנו את העבודה, ליוותי אותן בזהירות ובעדינות כי גיליתי כמה חששות צפים ועולים כשרואים קופסה שחורה עם מקלדת ומסך. גיליתי את המקום שלי, אני שמחה וטוב לי . אז עכשיו אני כאן לומדת כל יום רביעי משהו חדש ולומדת להכיר אתכם כמובן, אנשים יקרים שסוף סוף אפשר לדבר באופן מקצועי מבלי שיסתכלו עליי בצורה מוזרה. בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להגיד לכל אחד ואחד מכם תודה ולציפי היקרה שמאמינה בכל אחד מאיתנו. וההזדמנות שניתנה לי ללמוד ולהתפתח במסגרת הספציפית הזו, אני לא לוקחת כמובן מאליו.בהצלחה לכלום כמדריכים מן המניין - יישר כוח.
שלכם אילה

רפלקציה על לוחות אינטראקטיביים

קראתי בעניין רב את התגובות למפגש האחרון, משום שיצאתי ממנו מרוצה מאד, אך מבולבלת ותמהה. אין ספק שהשימוש בלוח משפר להפליא את מידת זמינות המשאבים להוראה וללמידה, ועושה זאת בצורה חווייתית וקלה. עם זאת, לנו - המשתתפים בקורס - השינוי המוצע בדרכי ההוראה קטן בהרבה משל מורים שרגילים לעבוד בכיתה עם לוח רגיל. אנו אמונים על הוראה בסביבה מתוקשבת, ויצירת אינטגרציה בין יישומים טכנולוגיים שונים בו זמנית היא למעשה לחם חוקנו. לכן, רבותי, אין לנו יתרון על פני אחרים - נהפוך הוא: אנחנו בצרה צרורה! בעוד שאוכלוסיית המורים שנדריך בשנה הבאה יכולים להתרשם מעצם העובדה שהטכנולוגיה מגיעה לכיתת האם שלהם ולא כלואה רק במעבדת המחשבים הבית-ספרית, אנחנו לעומתם צריכים להתאמץ הרבה יותר ולעשות צעד קדימה בחשיבה: "מאי נפקא מינה?" או במילותיו של ד"ר ברנע: "מה יוצא לי מזה???"
למרות שאין לי לוחות בביה"ס, התקנתי במחשב גם את התוכנה של פרומיתיאן וגם את התוכנה של היטאצ'י, ואני מתנסה בהכנת מערכים. גיליתי שהאתגר האמיתי עבורי אינו בהפעלת התוכנות אלא ביצירת משימות מסדר חשיבה גבוה, מבלי ללכת שבי אחר האטרקציות הטכנולוגיות כתינוק של בית רבן אחר החלילן מהמלין. בעניין זה אני עדיין "מחפשת את עצמי"... אני מתכוונת להקדיש זמן לקריאת ספרות מקצועית בנושא, ולנסות להיתלות באילנות גבוהים וללמוד מלקחיהם של אחרים. ובעניין זה, המלצת הקריאה המצוינת של נעה למאמר "המורה המקוון" שדיבר על המושג "קהילה לומדת" על פי עקרון המודל השלישי הוא הכיוון אליו אחתור, מכיוון שבבית ספרי - צין (מדרשת שדה בוקר) זהו העקרון הפדגוגי שלנו.